<h1>ראבי"ה סימן רל"ה</h1>
<h2>דף קה:</h2>
פרק האורג. הקורע בחמתו ובאבלו על מתו חייב ואף על פי שמחלל את השבת יצא ידי קריעה. והני מילי במת דידיה, שמחויב להתאבל עליהם, אבל בשאר מתים הוי חשוב קילקול, ופטור. וכגון דלאו אדם כשר הוא, וכגון שלא קאי בשעת יציאת נשמה. ודיני קריעות פירשתי בהלכות אבל.
המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כלים בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה שכן דרכו של יצר הרע וכו'. ומיהו אם מכוון למירמי אימתיה אאינשי דביתיה שפיר דמי, כי הא דרב יהודה שליף מצוביתא רב אחא בר יעקב תביר מאני תבירי רב אחא רמי לה לאמתיה מוניני ארישא.
<h2>דף קו.</h2>
רבי יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לגינה ולחצר ולביברין רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין זה הכלל מחוסר צידה פטור שאינו מחוסר צידה חייב. ואית דגרסי להפך, והיא היא. ואמר רב יהודה [אמר שמואל] הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ובפרק אין צדין פירשתי לה שפיר. ואווזין ותרנגולין מותרין לצודן, שהרי הן באין לכלובן בערב [ביצה כ"ד ע"ב]. ואפילו חוץ מכלובן מותר לצודן, כדפרישית התם. וכן יוני הדרסיות. והתם מפרש איזה נקרא מחוסר צידה.
<h2>דף קו:</h2>
תנו רבנן הצד חגבין גזין צרעין ויתושין בשבת חייב דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל שבמינו ניצוד חייב וכל שאינו במינו ניצוד פטור תניא אידך הצד חגבין בשעת הטל פטור בשעת השרב חייב אלעזר בן מהבאי אומר אפילו בשעת [השרב] אם היו מקלחות ובאות פטור, [והכי] סלקא מסקנא. והילכתא כרבנן. אמר שמואל הצד ארי אינו חייב עד שיכניסנו לגורזקי שלו. ישב אחד על הפתח ולא מלאהו ישב השני ומילאהו השני חייב ישב הראשון על הפתח ומילאהו ובא השני וישב בצידו אף על פי שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב הא למה זה דומה לנועל את ביתו ונמצא צבי שמור בתוכו. ואסיקנא דהוא פטור ומותר, כדמוכח לה ממתניתין.
<h2>דף קז.</h2>
ואם נכנס לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרו עד שתחשך. אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר, חדא הא, ואידך המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב, ומפורש בתוספתא [עדיות פ"א ה"ח] לקולפה כדרך שהרופאים עושין, ואם להוציא ממנה ליחה פטור, והוא פטור ומותר, משום צערא, כדמוכח לה ממתניתין. [ואידך הצד נחש בשבת אם מתעסק בו] כדי שלא ישכנו (נחש) פטור וממאי דפטור ומותר דתנן [כופין] קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה [ועל צואה של קטן] ועל עקרב שלא תישך. ועוד איכא טפי, כגון אם בשביל החולה שיישן פטור [כ"ט ע"ב], וכגון כובלת [ס"ב ע"א], אלא דשמואל לא חשיב אלא היכא דאיכא הוכחה ממתניתין. והא דתניא בריש שמונה שרצים [ק"ז ע"א] חיה ועוף שברשותו הצד[ן] פטור, ואפילו איסורא דרבנן לית בצידתן כדפרישית לעיל בפרקין, לא קשיא, דנהי דביום טוב מותר, מיהו בשבת אסח דעתו מינייהו. ופטור [דנקט], משום טלטול, דסתם צידה לטלטל קאי, והוו להו כתרנגולת העומדת לגדל ביצים.
